החלטה בתיק ה"פ 5423/06 - פסקדין

1.             לאור הסכמת הצדדים, ניתן ביום 19.6.2007 פסק דין בשתי התובענות, במסגרתו הורתי על מחיקת הבקשה (ה"פ 5445/06) לביטול פסק הבוררות ונעתרתי לבקשה (ה"פ 5423/06) לאישור פסק הבוררות (להלן - " פסק הדין").

2.             לאחר מתן פסק הדין, ביום 24.6.2007, הגיש ב"כ המבקשת, עו"ד אריאל מלאכי, בקשה לתיקון השמטה שנפלה לדידו בפסק הדין, באופן שתתווסף לפסק הדין הוראה, לפיה סכום הקיזוז, כאמור בסעיף ג' לפסק הבוררות, הינו בשיעור של 1,421 ש"ח.

בנמקו הבקשה, טען ב"כ המבקשת, כי בדיון שהתקיים בתובענות טענו המשיבים, שעתרו לביטול פסק הבוררות, כי פסק הבורר לוקה בחוסר בהירות באשר לסכום הקיזוז, הנקוב בסעיף ג' לפסק הבוררות. לפיכך, הואיל וקיים חשש כי עם הגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל המשיבים יטענו לחוסר בהירות פסק הבוררות, מתבקש בית המשפט לקבוע כי סכום הקיזוז הינו בשיעור של 1,421 ש"ח, בהתאם להוראת סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות").

3.             ב"כ המשיבים, עו"ד יצחק אלה, התנגד לבקשה. לטענתו, תכלית הבקשה הינה עריכת מקצה שיפורים בפסק הבוררות, אשר המבקשת היא שעתרה לאישורו. אין מחלוקת, כי בהתאם לפסק הבוררות יש לקזז מהסכום שנפסק לחובת המשיבים, את "סך כל התשלומים" אשר המבקשת גבתה מהמשיבים (סעיף ג' לפסק הבוררות). אלא, שבמסגרת בקשה להבהרת פסקו, הורה הבורר במכתבו מיום 19.3.2007 (כ"ט באדר תשס"ז), כי הצדדים "רשאים לדון בכך לפני כל בי"ד שירצו." בנסיבות אלה, בהן הצדדים חלוקים בשאלת גובה סכום הקיזוז, בית המשפט אינו מוסמך לתקן פסק הדין, הגם שכלל אין המדובר בטעות סופר, השמטה מקרית או פליטת קולמוס, כאמור בהוראת סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות.

יחד עם זאת, המשיבים הודיעו כי הינם מסכימים להחזרת פסק הבוררות לבורר לצורך הבהרתו, בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הבוררות.

4.             בתשובה לתגובת המשיבים, טען ב"כ המבקשת, כי אינו מתנגד להחזרת התיק לבורר לצורך הבהרת סכום הקיזוז, כאמור בסעיף ג' לפסק הבוררות, אלא שלדידו הבורר כבר הבהיר פסקו, כאמור במכתבו דלעיל ובמכתבו מיום 10.7.2007 (כ"ד בתמוז תשס"ז).

5.             במענה לתשובת המבקשת, טען ב"כ המשיבים, כי כעולה ממכתב הבורר מיום 10.7.2007, הבורר הדגיש, ברחל בתך הקטנה, כי הסכום הנטען על-ידי המבקשת הינו סכום שנקבע על-ידה בהעדר נתונים נגדיים. במכתבו מיום 17.7.2007 (ב' באב תשס"ז), בהתייחסו לפסק הבוררות ולמכתבו מיום 10.7.2007, הדגיש הבורר, כדלקמן:

"סעיף ג' בהחלטה הנ"ל [פסק הבוררות] , בדבר קיזוז התשלומים שנגבו ע"י חברת מודרון [המבקשת] מדיירי החניון [המשיבים] , נכתב במכוון, כהחלטה עקרונית בלבד. אין בו החלטה על סכום כלשהו. לא נערך דיון בקשר לסך התשלומים הנ"ל, ולא נתקבלה החלטה בעניין . הסכום של 1,421 ש"ח, שהוזכר בהבהרה הנ"ל, אינו אלא הסכום שקבעה חברת מודרון וע"פ נתוניה שלה."(ההדגשה אינה במקור).

בהתייחסו לשאלת גובה סכום הקיזוז, הוסיף הבורר והורה, כי:

"הוא נושא לדיון בפני כל גוף שהצדדים יפנו אליו לשם כך."

       לפיכך, עתרו המשיבים לביטול פסק הבוררות, בהתאם להוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות, הואיל והבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. לחילופין, טענו המשיבים כי הם מסכימים להחזרת פסק הבוררות לבורר על מנת שיכריע בשאלת גובה סכום הקיזוז.

דיון

6.             לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

עקרון הוא בשיטת משפטנו, כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת, לאמור, עם מתן פסק הדין. עמד על כך בית המשפט בע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 462 (2003) בהוסיפו בעמוד 475 לפסק הדין, כהאי לישנא:

                   "לאחר מתן פסק הדין שוב אין בידו [של בית המשפט] להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על ידי בית המשפט לפסק הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967."

בענייננו, הבקשה שלפני - לקביעת גובהו של סכום הקיזוז, עליו הורה הבורר באופן עקרוני בפסקו - אינה באה בגדרם של המצבים דלעיל, אשר אך בהם נתונה לבית המשפט הסמכות לשוב וליתן החלטה בענין אשר הוכרע באופן סופי. אנמק:

7.             העדר קביעת גובהו של סכום הקיזוז בפסק הדין, אינו בגדר "טעות", כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), שכן אין המדובר בהשמטה מקרית, אלא בהחלטה מהותית (ראו, ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 עמודים 670-671
(1978); ע"א 576/81 אילן בן שמעון נ' אלי ברדה, פ"ד לט(2) 589, עמוד 590
(1985); ד"נ 29/83 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא, פ"ד לט(4) 433
(1985)). יתרה מזאת, גם הבורר, בהתייחסו לשאלת גובה סכום הקיזוז, שב וציין במכתביו לבאי-כוח הצדדים, כי הצדדים "רשאים לדון בכך לפני כל בי"ד שירצו." בהוסיפו, כי "לא נערך דיון בקשר לסך התשלומים הנ"ל, ולא נתקבלה החלטה בעניין."